צוואה הנה מסמך המתאר מה יעלה בגורל רכוש אדם כלשהו לאחר מותו. למעשה, הצוואה הנה מעין חוברת הוראות שכותב אדם, המסבירה מה יש לבצע ברכוש שצבר במהלך חייו לאחר פטירתו. ככלל, אדם רשאי לכתוב בצוואה ככל העולה על רוחו.

מכיוון שלצוואה יש תוקף משפטי, כל האמור בצוואה עתיד יהיה להתבצע. בצוואה ניתן ומומלץ לכלול הוראות חלופיות למצבים שונים שעשויים להתרחש ולהשתנות מיום עריכת הצוואה ועד לפטירתו של המוריש. לעיתים רבות חולפות המון שנים בין עריכת הצוואה לפטירתו של המוריש ולפיכך הוראות חלופיות יאפשרו לצפות שינויים עתידיים שעשויים לקרות במהלך השנים.

מעוניינים במידע נוסף? השאירו פרטים – ואנו נחזור אליכם בהקדם:


תנאים בצוואה

מומלץ למצווה בטרם ניסוח צוואתו לשקול בכובד ראש סיטואציות ותרחישים עתידיים שניתן לצפות כי עשויים לקרות ובהתאם להם לנסח הוראות שונות ותנאים שונים בצוואות. כך למשל ניתן לקבוע תנאים דוחים או תנאים מפסיקים.

  • תנאי דוחה – תנאי שיתקיים רק בהתקיים משהו מסויים כגון יורש שיקבל בירושה נכס או זכויות רק בהגיעו לגיל מסויים, או רק בעשייתו פעולה מסויימת.
  • תנאי מפסיק – תנאי בו היורש יפסיד את הזכות לרשם בהתקיים תנאי מסויים או בעשייתו פעולה מסויימת כגון עזיבת הארץ וכיו"ב.

תנאים נוספים שיכול מוריש לקבוע בצוואתו הם תנאים והוראות הכיצד לנהוג בנכסי העיזבון, או לקבוע כתנאי לקבלת הנכסים בירושה שמירה על הנכסים, התחייבות שלא למכור את הנכסים או להעבירם וכו'.

יורש אחר יורש

סעיף 42 לחוק הירושה מסדיר את סוגיית "יורש אחר יורש". במצב זה המוריש מצווה את רכושו לאדם שאם הוא לא יהיה בין החיים – או בהתקיים תנאי אחר – מצווה המוריש כי הרכוש יעבור לאדם אחר במקומו.  על היורש לכתוב הוראות אלה של  'יורש אחר יורש' בצורה ברורה שתבהיר את כוונתו של המוריש.

חשוב להבין כי באופן כללי היורש הראשון רשאי לעשות ברכוש שקיבל מן הנפטר ככל העולה על רוחו, ואילו היורש השני יקבל במות היורש הראשון את מה שיישאר מן העיזבון. על אף כל זאת, בית המשפט קבע כי על היורש הראשון לשמור על הרכוש שעתיד לעבור ליורש השני "במידת האפשר", כפי שתיאר משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון לשעבר. למרות האמור לעיל, אין חובה משפטית על היורש הראשון לשמור על הרכוש הנ"ל, כי אם חובה מוסרית בלבד.

חשוב לדעת כי לעיתים התניות של 'יורש אחר יורש' מנוסחות בלשון בעייתית אשר מעוררת שאלות ומחלוקות רבות באשר לזכותו של היורש הראשון לעשות ברכוש שירש כברכושו שלו. בעניין זה קובע סעיף 53 לחוק הירושה כי הוראות החוק בנוגע ל'יורש אחר יורש' יתקיימו במידה שאין בצוואה הוראות אחרות.

ניסוחים שונים ולא מדויקים של הוראות הצוואה יכולות לעורר שאלות פרשנויות רבות לאחר מות המוריש באשר לזכותו של היורש הראשון לעשות ברכוש שירש כאוות נפשו. ככל והמוריש מעוניין להגביל את היורש הראשון לעשות ברכוש שירש כבשלו (על מנת לשמר את הרכוש ליורש הבא אחריו) על המוריש לכתוב זאת באופן מפורש בצוואתו ולהותיר הוראה מיוחדת ומפורשת, שאם לא יעשה זאת בתי המשפט ינסו להתחקות אחר אומד דעת המוריש בעת עריכת הצוואה.

סעיף 53 לחוק הירושה מאפשר למוריש לקבוע "בהוראה אחרת" הוראות אחרות הנוגעות לזכות היורש הראשון על פי סעיף 42 לחוק הירושה לעשות ברכוש שירש כבשלו ובהתקיים הוראות אחרות הרי שעל היורש יהא לשמור על הרכוש שירש ולשמרו .

פעמים רבות בתי המשפט יוצקים פרשנות לצוואות ולהוראות הצוואה על פי סעיף 54 לחוק הירושה אשר קובע כי יש לפרש צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות.

יש להיזהר מניסוחים בעייתיים בצוואות אשר יותירו ספקות באשר לכוונת המצווה. לדוגמא: "ולאחר פטירת הזוכה הראשון יקבל הזוכה השני את כל רכושי הרשום כאן" , תישאל השאלה מה הכוונה "לכל רכושי" האם כל הרכוש שירש היורש הראשון צריך לעבור ליורש השני? האם הכוונה הייתה הוראה ליורש הראשון לשמור על היקף הרכוש שיורש על מנת להעבירו רובו ככולו ליורש השני? – במקרים שכאלה בתי המשפט יתחקו אחר אומד דעת המצווה בהתאם לנסיבות וללשון הצוואה.

יש לציין כי אסור ליורש הראשון להתנות על ירושתו של היורש השני או לגרוע ממנה באמצעות צוואה שיערוך – וכל הוראת ציווי בצוואה שתגרע מהיורש השני את המגיע לו – תבוטל.

יורש במקום יורש

סעיף 41 לחוק הירושה מאפשר למוריש לקבוע בצוואה הסדר של 'יורש אחר יורש'. התניה של  'יורש במקום יורש', הינה הוראה על יורש חלופי באם היורש שנקבע לא יוכל לרשת את המצווה ואז היורש האחר יורש במקומו. חשוב לציין כי אם היורש הראשון אכן ירש את העיזבון, הסדר היורש במקום יורש תם, ובאפשרות היורש הראשון לעשות ברכוש כרצונו ולהוריש אותו הן במסגרת צוואה או במסגרת הדין כאוות נפשו.

תניית סילוקין בצוואה

סעיף 44 לחוק הירושה קובע כי "מצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד".

המוריש רשאי לקבוע בצוואתו כי תישלל מהיורש הזכות לרשת ככל ויתנגד לצוואה. משמעות הדבר כי היה ואחד מהיורשים יתנגד לצוואה הוא יפסיד את חלקו בעיזבון בשל התנגדותו.

חשוב לציין כי הפסיקה פירשה את הסעיף לחוק בצורה רחבה ועל פי אומד דעת המצווה וכל מקרה יבחן לגופו. כאשר הנהנה ע"פ הצוואה יגיש התנגדות בגין טענה צודקת של פגם בצוואה – הרי שהותרת התניה על אף פגם בצוואה תהיה מנוגדת לתקנת הציבור ולפיכך התניית הסילוקין במקרה שכזה לא תקוים ויתאפשר לפעול בניגוד אליה.

יש לדעת כי סעיף 44 ב' לחוק קובע כי אם לא קבע המצווה מי יזכה בהתקיים התניית הסילוקין במקומו של מי שסולק – יזכו היורשים ע"פ דין כיורשים אחרי היורש שסולק מהירושה.