כדי לקיים את הנאמר בצוואה, יש להבין את הנכתב בה עד תום, ככתוב בסעיף 54 בחוק הירושה: "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות". פסק דין משנת 1992 מפרש את סעיף זה.
פסק הדין קובע כי בית המשפט צריך לערוך מבחן דו שלבי לפירוש הצוואה. במהלך השלב הראשון יעשה ניסיון לקבוע את לשון המצווה. היה והצוואה כוללת תוכן שאינו חד משמעי (כדוגמת: טעות שנפלה בצוואה, חוסרים ועוד), יש להתבונן על הנסיבות החיצוניות של המקרה. חידושה המרכזי של גישה זו הינו אפשרות בית המשפט לאמוד את דעת המצווה וללמוד עליו מכל מקור מהימן בשעת הצורך.